When is a forbidden act not a forbidden act?
When you don't want it to happen? When it doesn't serve any purpose? Or when it doesn't serve the purpose that the Torah prohibited?
But rabbi, I didn’t mean it!
There is a great principle in Hilchos Shabbos called דבר שאינו מתכוון פטור. (Really, it is a principle in all Torah law, but it gets the most attention in Hilchos Shabbos—more on that later.) The concept, in simple terms, is that when you want to perform a permitted act, and incidentally, another, forbidden act is also ‘being done’ (either simultaneously or as a direct result of the first action), you are not liable for the second, forbidden action. (This is according to Rebbi Shimon—not according to Rebbi Yehudah.)
Classic examples include dragging a bench across a lawn without intending to dig a ditch in the earth (מלאכת חורש), and brushing hair with a soft brush without intending to pull out any hair (מלאכת גוזז).
Well, maybe I did mean it?
But there is a major condition that must be fulfilled in order to permit a דבר שאינו מתכוון: the forbidden act can’t be an inevitable result of the permitted act. If the permitted act will certainly cause a forbidden act to occur, it is forbidden. This is called פסיק רישא—shorthand for the rhetorical talmudic phrase: פסיק רישא ולא ימות? Meaning, “if you sever the head of a chicken, will it not die?”1
Now you might be wondering why on Earth someone would be interested in severing the head of a chicken if not to kill it. Well, the Rambam clarifies this for us in הלכות שבת פרק ב’ הלכה ו:
ו אֲבָל עָשָׂה מַעֲשֶׂה וְנַעֲשֵׂית בִּגְלָלוֹ מְלָאכָה שֶׁוַּדַּאי תֵּעָשֶׂה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לָהּ חַיָּב. שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תֵּעָשֶׂה אוֹתָהּ מְלָאכָה. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁצָּרִיךְ לְרֹאשׁ עוֹף לְצַחֵק בּוֹ הַקָּטָן וְחָתַךְ רֹאשׁוֹ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁאֵין סוֹף מְגַמָּתוֹ [ד] לַהֲרִיגַת הָעוֹף בִּלְבַד חַיָּב שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּחְתֹּךְ רֹאשׁ הַחַי וְיִחְיֶה אֶלָּא הַמָּוֶת בָּא בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
For which we have an obligatory weird AI generated visual aid:
Turns out we have a whole list of problems in Shas with this supposed condition of פסיק רישא.
And what fun would learning be without having problems to solve?
This condition is seemingly violated in cases where the hetter of דבר שאינו מתכוון is invoked where it seems to be a clear example of פסיק רישא:
Bechoros 25a. (I love this mesechtah, have you noticed?) A Poroh Adumoh is a consecrated animal-הקדש. As such, it is covered by a prohibition against shearing off its hair or performing labor with it, called גיזה ועבודה. But let’s say we have a cow whose hairs are only half red, with the upper half of the hairs being black which disqualify it. Can one shear off the black half leaving only the red to make it kosher?
imperfect illustration of red heifer with half red hair and half black hair The gemara says yes you can.
Why? Rashi explains:
גוזז. את הראש שמשחיר במספרים ומשייר מן המאדים ואילך ואינו חושש משום גיזה בקדשים אלמא משום דאין מתכוין לשום גיזה אלא לתקן שרי. שתי שערות שכולן שחורות פוסלות בפרה לגמרי אבל עיקרן מאדים וראשן משחיר אפשר בתקנה:
Rashi says: “you do not intend to shear—only to fix.”
Huh? But isn’t it a problem of פסיק רישא because you are inevitably shearing the black hair off in order to fix it?
Later in Bechoros 34a, there is a discussion about the permissibility of making a puncture wound in a korbon in order to release blood and cure it from a (possibly fatal) blood condition. Making a permanent wound in a korbon causes it to be blemished, which is strictly forbidden by the Torah. But Rebbi Shimon permits it in this case. Why?
Tosfos there explains on behalf of Rashi cited above: You only intend to cure the animal and not to make a wound.
אילימא ר''ש דמתני' עד השתא לא אשמעינן שמואל דבר שאין מתכוין מותר. …ולפי' הקונ' דלעיל בפרק הלוקח בהמה (דף כה.) גבי שתי שערות של פרה שעיקרן מאדים וראשן משחיר וקאמר ר' יוסי בן המשולם גוזז במספרים ואינו חושש ופי' בקונט' דחשיב אין מתכוין משום דאין מתכוין לגיזה אלא לתקן את הפרה ניחא נמי הכא דאין מתכוין משום הטלת מום אלא משום רפואה ולהכי פריך אמאי איצטריך ליה לשמואל לפסוק כר''ש דאפי' הוה אסר מטיל מום בבעל מום הוי שרי הכא משום דאין אלא לרפואה ושמואל אית ליה דבר שאין מתכוין מותר
Same problem as above: Who cares that you only want to cure the animal and you don’t want the wound to make a blemish? You are in fact making a blemish in the skin of a korban by this puncture wound!
Shabbos daf 117a: we allow a person to peel off the hide of an animal to prevent the flesh underneath from rotting. It is not a problem of מלאכת הפשט. Here, the gemara itself asks—why isn’t it a problem of פסיק רישא? The gemara answers that if one flays the hide strip by strip—דשקיל ליה בברזי, it is permitted.
But how does that explain why it isn’t a פסיק רישא?
Tosfos explains:
דשקיל ליה בברזי. פירש בקונט' דאיכא שבות בכה''ג וקשה דהוה ליה למיתני בפסחים בפרק אלו דברים (דף סה:) הפשט דדחי שבת בהדי הנהו שבות דקתני התם דדחו שבת ונראה לר''י דליכא אפילו שבות דאינו מפשיט כשיעור חשיבות עור יחד ולא דמי למפיס מורסא דהתם פתח קעביד אך שא''צ לו וכן צד מזיקין מ''מ צד הוא אבל הכא דלא קא עביד הפשט אפי' שבות ליכא:
It seems like Tosfos is saying since each strip is not useful as a piece of leather, it doesn’t qualify as מלאכת מפשיט. The conclusion is that the melacha needs to be for the sake of getting the hide off the animal to use the hide itself—not for the sake of something other than the hide.
הפשט—flaying—is, by definition, a hide-oriented activity. If what you are doing is a flesh-oriented activity, it isn’t הפשט.
Tosfos in Kesuvos daf 6a discusses a case where you use a cloth to stop up a broken spigot on a wine barrel while the wine is leaking out. Pushing the cloth into the spigot forcefully will inevitably cause some liquid to be squeezed out.
Photo by Anton Khmelnitsky on Unsplash Rabbeinu Tam holds that squeezing out a liquid from a solid that absorbed it, is a violation of מלאכת מפרק. But this act is permitted. Rabbeinu Tam explains that since the liquid goes to waste and is not used, it is not called מלאכת מפרק.
אור''ת דהויא משום מפרק ואסורה כמו סחיטת זיתים וענבים והכא אומר ר''ת דליכא למימר דאסור משום מפרק כיון שהנסחט הולך לאיבוד אע''ג דהוי פסיק רישיה
The gemara in Yevamos daf 4b says a person is allowed to model clothing containing shatnez to potential buyers as long as he isn’t intending to wear it on his body for protection from the elements.
Photo by Gregory Hayes on Unsplash The Ramban explains: Since for model, it doesn’t function as clothing, and the Torah only forbade shatnez garments, it is permitted!
Here is the Ramban in Shabbos 111a:
חדושי הרמב"ן מסכת שבת דף קיא עמוד א
ומה שהתיר ר' שמעון למוכרי כסות ללבוש כלאים משום דלא אסרה תורה אלא מלבוש שסתמו להנאה אבל כשאין לו ממנו הנאה לאו מלבוש הוא אלא משאוי בעלמא, והכי איתא בפ"ק דיבמות (ד' ב'), ואתא ר"ש ושרא בשאינו מתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, ומן הטעם הזה אמרו (יומא ס"ט א') בגדי כהונה קשין הן ונמטא גמדא דנרש שרי, לפי שאין בהן הנאה אף על פי שהוא לבוש בכלאים,
Shabbos daf 133a has a more famous case of the permission given to slice off a foreskin which is also leprous, violating the prohibition of removing a leprous mark while performing the act of circumcision. (Sorry, no visual aid this time.)
Very mysterious.
The Rashba says that even though you would think this is a classic case of פסיק רישא, it really doesn’t qualify. Why?
ויש לומר דאי כתב רחמנא בפירוש השמר בנגע הצרעת שלא תקוץ הכי נמי, אלא השמר בנגע הצרעת כתב רחמנא, כלומר שלא יטהרנו אלא בהוראת כהן, ואנן הוא דאמרינן דכיון שכן אסור לקוץ בהרת שמטהר הוא בקציצתו, והלכך כשזה קוצץ לשם מילה הוי ליה דבר שאין מתכוון אצל טהרה.
This needs further explanation.
Sukka daf 33b describes a scenario where you have a myrtle branch whose berries outnumber the leaves. This renders the myrtle branch unusable for the mitzvah of haddasim for arba minim.
Photo credit: deposit photos
The gemara allows one to pick off the berries on Yom Tov even though it will fix the branch and make it fit for the mitzvah. Why? This should be a problem of תיקון מנא. The gemara answers that if you pick off the berries for the sake of eating them, it is permitted because of דבר שאינו מתכוון.
But the gemara itself challenges this—what about our problem of פסיק רישא?
תָּנוּ רַבָּנַן: אֵין מְמַעֲטִין בְּיוֹם טוֹב. מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ: מְמַעֲטִין. וְהָא קָא מְתַקֵּן מָנָא בְּיוֹם טוֹב!
אָמַר רַב אָשֵׁי: כְּגוֹן שֶׁלִּקְּטָן לַאֲכִילָה. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר לַהּ כַּאֲבוּהּ, דְּאָמַר: דָּבָר שֶׁאֵין מִתְכַּוֵּין — מוּתָּר.
Rav Ashi said: It is a case where he picked them for the purpose of eating them, as it is permitted to pick berries from a branch unattached to the ground, and preparing the myrtle branch for use is permitted because he did not intend to do so. And Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, holds in accordance with the opinion of his father, who said: An unintentional act, i.e., a permitted action from which a prohibited labor inadvertently ensues, is permitted on Shabbat or on a Festival. Here too, one’s intention is to eat the berries. Although the myrtle branch is prepared for use in the process, picking the berries is permitted because that was not his intention.
וְהָא אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: מוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בִּ״פְסִיק רֵישֵׁיהּ וְלָא יְמוּת״!
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּאִית לֵיהּ הוֹשַׁעְנָא אַחֲרִיתִי.
The Gemara answers: With what are we dealing here? It is with a case where he has another fit myrtle branch. Therefore, one is not considered to be preparing a vessel.
This is very puzzling. Since you already have a kosher hadass for the mitzvah, then rendering this additional branch fit for the mitzvah —which isn’t necessary— doesn’t count as תיקון מנא—even though if your first haddas becomes pasul, this branch can be used for the mitzvah as a result of your picking!
Some Rishonim use this Gemara (among others) as a proof for the shitta of the Aruch: that the problem of פסיק רישא doesn’t apply if the melacha being done incidentally is not needed at all—by the person doing it.
In the words of Rav Chaim in stencil:
חדושי הגר"ח מסכת בכורות דף כה עמוד א
ונראה לומר בזה דהנה איתא בסוגיין דאינו צריך לגזיזה מקרי שאינו מתכוין, ואף דהוא מתכוין למעשה גזיזה, כיון דאינו צריך לגזיזה ואינו מתכוין להם מיקרי אינו מתכוין ואינו מחויב מלקות,
This explanation could be accepted more readily if it were limited to מלאכת שבת where the key operating principle is מלאכת מחשבת. We can then give much more leeway for specific intentions being incorporated in the definition of a given melacha.
But as we have seen, examples # 1, 2, 4 & 5 have nothing to do with the issur of מלאכה! They are about shearing kodshim, wounding korbonos, wearing shatnez, and removing a leprous patch of skin! These issurim should be defined by the action itself—not by the intention behind it. Yet we find that the person’s intentions still matter. Why is that?
Go back and review the Rashba in Shabbos daf 133 quoted above in example #5. Try to formulate a principle from his explanation yourselves before I present the last source.
Here is another short excerpt from a lengthy comment of the Ramban.
חדושי הרמב"ן מסכת שבת דף קיא עמוד א
שזו שאמרו במס' סוכה דאית ליה הושענא אחריתי כך טעמה, שאין מיעוט ענבי ההדס תיקון אלא למי שרוצה לצאת בו ידי חובתו אבל למאן דבעי לה למידי אחרינא לאו תיקון הוא ואין ההדס עומד ומיוחד לצאת בו אלא להריח בו או לדבר אחר, לפיכך כשאין לו הדס אחר והוא ממעט כדי לתקן אותו לחובתו הוא כעושה כלי ואסור, אבל כשהוא ממעט לדבר אחר ויש לו הושענא אחריתי נמצא שאינו מתקן שהרי אין בזה תיקון להדס שהרי הוא עומד להריח ולדבר אחר ולא עשה שום מלאכה לא במתכוין ולא בשאינו מתכוין, ולא שמענו בממעט ענבי הדס בפסח שיהא אסור וזו כיוצא בה,
What I gather from these Rishonim is that certain Torah prohibitions aren’t only performing certain actions in the physical realm. They are prohibited precisely because of their halachic effects that the Torah doesn’t want.
The problem the Torah had with removing a leprous patch of skin isn’t that you removed the skin. It is that you circumvented the taharah process of the metzorah by simply removing the patch of tzoraas. The Rashba reasoned that the problem is that he becomes tahor by removing the skin. If you had another reason to remove the skin, you didn’t violate the prohibition.
Similarly, he problem the Torah has with picking the berries of a myrtle branch on Yom Tov was that you turned something into a mitzvah object. The removal of the berries was not a prohibited act in an of itself. The myrtle branch—as a branch—is not a mitzvah item naturally. It is naturally used for smelling or some other purpose. So any act performed on the branch for that other purpose is, by definition, not an act of making a mitzvah object.
Similarly, argues the Minchas Avraham, puncturing the skin of a korbon is not forbidden. Puncturing the skin for its halachic effect of making a blemish to render the korbon invalid, is the forbidden act. When you have another purpose other than making the korbon invalid, then you haven’t violated the prohibition of making a blemish.
See Rashi in Sukka 33b for a very precise formulation (which leans quite heavily to one side of Rav Elchonon’s famous chakirah in Kovetz Shiurim Kesuvos 19):
והא מודי ר''ש בפסיק רישיה ולא ימות. באומר אחתוך ראש בהמה זו בשבת ואיני רוצה שתמות דכיון דא''א שלא תמות כמתכוין חשיב ליה וכי אמרינן דבר שאין מתכוין מותר כגון היכא דאפשר ליה בלא איסור כגון גורר אדם מטה כסא וספסל ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ ואע''ג דאיכא למיחש דלמא עביד חריץ כיון דלא מתכוין להכי ואפשר לגרירה בלא חריץ כי עביד נמי חריץ דהוי מלאכה גמורה לא מיחייב אבל היכא דודאי עביד מודי:
Sorry, but I think that isn't the case here. Rather psik raisha doesn't apply here because there's no actual psik raisha. When you cut a head it always kills it. When you cut skin it doesn't always remove tzaraas and hence the issue doesn't apply.
Btw the purpose of cutting off the head of the chicken isn’t to give it to the kid, rather it’s to tease the kid with the head of the chicken.(At least according to the rambam).