Interesting Things I Learned This Week-8 Character Impacts Beliefs

What is Emunoh P'Shutoh?

Photo by Greg Rakozy on Unsplash

Rav Wolbe on the Parsha (Parshas Korach) quoting from Alei Shur Vol. I p.102 offers an intriguing explanation of the Ramabam’s commentary to Pirkei Avos.

The well-known mishna in Perek 4 Mishna 21 says:

רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם

The Rambam says:

אמר הקנאה והתאוה ואהבת הכבוד מוציאין את האדם מן העולם והוא כי באלה המדות או באחת מהן יפסיד אמונת התורה בהכרח ולא יגיעו לו לא מעלות שכליות ולא מעלות המדות: (רמב"ם)

.The Rambam seems to be saying that “taking one out of the world” means “losing Torah beliefs” (or belief in the Torah”). For all the Rationalist Rambam types reading this, I think it is striking that the Rambam included “losing Torah beliefs” in this commentary altogether.¹

But the Rambam doesn’t explain how these bad middos precipitate a lack of faith in Torah in any detail.

Rav Wolbe opines that the connections go as follows:

1. Jealousy: The feeling that others posses what should rightfully be yours betrays an inability to accept Divine Providence. Hashem endows different people with different abilities and different advantages/circumstances in life in the most optimum way for their spiritual growth. It is all in order to fulfill our neshama’s unique purpose of existence. Being jealous of others means you subconsciously deny that your circumstances are Divinely ordained for your ultimate benefit.

2. Pursuit of pleasure: When a person’s major focus in life is to satisfy physical desires, he primarily sees himself and the world around him in purely physical terms. He naturally becomes a materialist--unaware of the spiritual dimension of existence and his own spiritual soul. And since he doesn’t experience the spirituality in his world, he comes to doubt its very existence.

This point is especially poignant for our previous discussion regarding doubts about the soul and the after-life. Healthy religious people look at the materialist who is skeptical of a non-physical soul, and ask themselves: does he really not experience the obvious non-physical dimension within himself or within others? How can he have a completely different sense of self and existence than we do?

Rav Wolbe is saying that a life of discipline, curbing one’s physical desires and focusing on spiritual goals actually cultivates a keen instinctive awareness of the spirituality within us and around us.

This is how I understand the concept of emunoh p’shutoh.

People think emunoh p’shutoh is simple-minded, obedient, unquestioning acceptance of the tenets of faith. That is not how I understand it all—and perhaps it is because of my personal experience. I know these “religious postulates” are true because I see these truths right in front of me as I go through my day in a hundred different ways.

Emunoh p’shutoh means you encounter this elevated spiritual dimension of human living all the time. So argumentation is simply unnecessary. Sincerely religious people are as confident that they (and others) have a neshama as sure as they know their mother is their mother and their father is their father. It isn’t because they were once told it’s true and they innocently believed what they were told.

But all this is not to say that anyone who has doubts about the non-physical soul and the afterlife is by definition a thoroughly hedonic pleasure-seeker. It can very well be the case that tragically, many Jews have unwittingly absorbed the attitude of scientism—which is anything that cannot be demonstrated empirically cannot be believed rationally. So they convince themselves that without hard physical evidence, they don’t know their soul exists.

• 3. Pursuit of honor: When a person desires recognition and respect for his achievements from other human beings, it betrays an expectation that reward for his achievements ought to be enjoyed in this world and not the next. He is frustrated when people don’t give him the honor he knows he is due. The Torah’s promise of a much greater, eternal reward bestowed by an Infinite Being doesn’t factor into his expectations.

What is interesting is that there is a gemara (Pesachim daf 50a) describing a Jewish NDE (near death experience) which says Talmidei Chachomim should in fact expect to be honored for their Torah achievements in this world as well as the next:

וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּקָרִין הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּקְפוּיִין הֵן לָעוֹלָם הַבָּא. כִּי הָא דְּרַב יוֹסֵף בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי חֲלַשׁ וְאִיתְנְגִיד, כִּי הֲדַר, אֲמַר לֵיהּ אֲבוּהּ: מַאי חֲזֵית? אֲמַר לֵיהּ: עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי, עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה, וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. אָמַר לוֹ: בְּנִי, עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ.

וַאֲנַן הֵיכִי הָתָם? כִּי הֵיכִי דְּאִיתוּ אֲנַן הָכָא, הָכִי אִיתִינַן הָתָם.

And Rabbi Yehoshua ben Levi said: These are people who are considered important [yekarim] in this world and unimportant [kefuyim] in the World-to-Come. This is like the incident involving Rav Yosef, son of Rabbi Yehoshua ben Levi, who became ill and was about to expire. When he returned to good health, his father said to him: What did you see when you were about to die? He said to him: I saw an inverted world. Those above, i.e., those who are considered important in this world, were below, insignificant, while those below, i.e., those who are insignificant in this world, were above.

He said to him: My son, you have seen a clear world. The world you have seen is the true world, as in that world people’s standings befit them.

Rabbi Yehoshua ben Levi asked: And where are we, the Torah scholars, there? Rav Yosef responded: Just as we are regarded here, so are we regarded there.

And there are so many statements in Chazal about being very careful with the honor of talmidei chachomim. (Avos 2:10, 4:12) Being flippant with their honor earns one the title of apikores! (Sanhedrin Perek Chelek daf 99-100) And Talmidei chachomim themselves are advised to guard their honor with extreme vigilance. (Yoma daf 23)²

The obvious answer comes from the gemara in Taanos daf 4:

וְאָמַר רָבָא: הַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּרָתַח — אוֹרָיְיתָא הוּא דְקָא מַרְתְּחָא לֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳״, וְאָמַר רַב אָשֵׁי: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ קָשֶׁה כַּבַּרְזֶל — אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע״.

§ And, incidentally, the Gemara relates that which Rava said: This Torah scholar who grows angry, it can be presumed that it is his Torah study that angers him. Therefore, he must be given the benefit of the doubt, as it is stated: “Is not my word like fire, says the Lord” (Jeremiah 23:29). And similarly, Rav Ashi said: Any Torah scholar who is not as hard as iron, but is indecisive and wavers, he is not a Torah scholar, as it is stated in the same verse: “And as a hammer that breaks rock in pieces” (Jeremiah 23:29).

Talmidei chachomim aren’t being encouraged to uphold their own personal honor. The fact is that a true talmid chochom is the human embodiment of the Torah. Their very being represents Torah to the public. Any insult to them is by definition an insult to the Torah itself and cannot go unanswered.

See Rabbeinu Yona in Shaarei Teshuvah 3:147-8 who explains in detail why upholding kovod HaTorah is important for the entirety of Yiddishkeit.³

1. According to the rationalists, the whole point of the Torah is to inculcate מעלות שכליות ומעלות המדות -- since that is actually what prepares the soul to exist in the next world. The Torah’s beliefs per se aren’t inherently true—they are merely social tools of persuasion. The Rambam could have left Torah out of this commentary completely and it would have been perfectly coherent. This indicates to me that the Rambam holds the Torah beliefs in particular are inherently necessary to prepare one’s soul for the afterlife and are not merely G-d’s social devices to influence the masses.

2. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק: כׇּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ נוֹקֵם וְנוֹטֵר כְּנָחָשׁ — אֵינוֹ תַּלְמִיד חָכָם. וְהָכְתִיב: ״לֹא תִקּוֹם וְלֹא תִטּוֹר״? הָהוּא, בְּמָמוֹן הוּא דִּכְתִיב,

And Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: Any Torah scholar who does not avenge himself and bear a grudge like a snake when insulted is not considered a Torah scholar at all, as it is important to uphold the honor of Torah and its students by reacting harshly to insults. The Gemara asks: But isn’t it written explicitly in the Torah: “You shall not take vengeance nor bear any grudge against the children of your people” (Leviticus 19:18)? The Gemara responds: That prohibition is written with regard to monetary matters and not personal insults,

3. קמז. וזה שאמרו ז"ל כי המבזה ת"ח הוא בוזה דבר ה' ואין לו חלק לעוה"ב. יש לדבר שרש בשכל ועיקר במחקר. והנה אנחנו מציעים לענין טוב טעם ודעת. אמר שלמה המלך עליו השלום (משלי ג) כבוד חכמים ינחלו וכסלים מרים קלון. ענין קלון איש קלון. (וכן (תהלים קט) ואני תפלה איש תפלה. (ירמיה ט) שבתך בתוך מרמה בתוך אנשי מרמה) פירושו - האיש הנקלה והנבלה מרים כסילים ומכבד ומשבח אותם. כי יש בכבוד החכמים והישרים תועלות גדולות. וכבוד הכסילים והרשעים מכשולים רבים ועצומים כי [בהתהדר] החכמים ובתתם עליונים. דבריהם נשמעים. וילוו עליהם העם כלו וידמו למו עצתם. והשנית. בראת בני אדם את כל כבודם ילמדו לקח לנחול כבוד ותרבה הדעת. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. והשלישית. רבים מישני לבבות יעורו משנתם בראותם הדר כבוד התורה. ויכירו מעלתה. ויבוא חשקה בלבבם. ויהיה עסקם בה לשם יתעלה ולעבדו בלבב שלם:

קמח. הנה אלה טעמים נכבדים חזקים כראי מוצק. ויש עוד טעם נכבד עולה על כולם ואליו רמזנו בפתח דברינו בענין הכתות הרעות הנזכרות. כי הדבר ידוע אשר מדרכי קידוש השי"ת. להודיע בכל מבטא שפתים. וכל אשר ירמזון עינים. ובכל הנהגה ופועל ידים. כי יסוד לנפש האדם וצבי עדיו, והטוב והעיקר והתועלת והיקר אשר בו. עבודת הש"י ויראתו ותורתו. (כל שכן) [כמ"ש] כי זה כל האדם. ודבר זה כבוד הש"י.

והמבזים לת"ח ויראתו מבטלים הידיעה הזאת ומראים ההפך בהנהגתם. וכאילו ואומרים אומר כי אין העבודה עיקר. וכי שרש דבר נמצא מבלתי עבודת הש"י. והם מחללים את התורה. על כן יאבדו מתך הקהל. ויכלו בפיהם (נ"ל שצ"ל וירצו בפיהם מלשון ואחריהם בפיהם ירצו סלה, שהוא לדעת קצת מפרשים לשון דיבור או שצ"ל ויכלו לאמר בפיהם ור"ל שיכולים לומר בדרך התנצלות) [לדעתי צ"ל "ויבטאו בפיהם". י' ב'] כי הם עובדים את ה' מבלי עסק התורה. הלא הדבר ידוע כי אין העבודה מתקיים בלתי על ידי לומדי התורה אשר יהגו בה יומם ולילה. כי הם יורו דעה ויודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל. והם יעמידוה בישראל לבלתי תשכח מפי זרעם. ובמקום שאין עוסקי התורה ירבו המכשולים וישר באדם אין. על כן יכבדו עבדי הש"י את חכמי התורה לכבוד הש"י. ולהודיע כי עבודתו לבדה עיקר הנמצא.

ואחרי אשר התברר שהכל ברא הש"י לכבודו. חייב האדם לשום לבו בכל עת לכבד את ה' ולקדשו בכל דבריו ולרוממו להודות לו ולברכו תמיד כמו שנאמר (תהלים לד) אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. וכאשר יתיצב בתוך העם ידבר עם חביריו. יתבונן בינה וידקדק וישגיח בכל מוצא שפתיו. לקדש את ה' בדבריו. ולדבר בשבח עבודתו ותהלת יראתו. ולשבח (עבודותיו) [עבדיו] ויראיו ויזכה בזה בהגיון לבו ומבטא שפתיו בלא יגיעה ופועל כפים זכות גדולה עד שמים. כי זה מעיקרי יצירת האדם. ונאמר (משלי כז) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו מפירוש מעלות האדם לפי מה שיהלל. אם הוא משבח המעשים והטובים והחכמים והצדיקים תדע ובחנת כי איש טוב הוא ושרש הצדק נמצא בו. כי לא ימצא את לבו לשבח את הטוב והטובים תמיד בכל דבריו. ולגנות העבירות ולהבזות בעליהן. מבלי מאוס ברע ובחור בטוב. ואם יתכן כי יש בידו עונות נסתרים, אבל מאוהבי הצדק הוא, ולו שרש בבחירה והוא מעדת מכבדי ה'. והמשבח מעשים מגונים, או מהלל רשעים - הוא הרשע הגמור והמחלל את עבודת הש"י.